מריומה בן יוסף (לשעבר קליין) נולדה בשנת 1964 בניו יורק, ארצות הברית. בהיותה בת 3 עלתה ארצה עם הוריה שהתגרשו זמן מה לאחר מכן, ואביה חזר לארצות הברית.  בגיל 13 חזרו מריומה ואמא לארה"ב והתגוררו בבוסטון. שם נפלטה מריומה לחיי הרחוב ואף ישנה בפארקים ומתחת לגשרים מכוסה בעיתונים ובקרטונים. בהיותה בת 15, נשלחה לבדה חזרה לארץ ע"י אימה, לפנימייה הדתית "אמנה" בכפר סבא. בגיל 17  חוותה מריומה טראומה קשה, כשנאנסה בברוטאליות. היא נאלצה להתמודד עם הסבל הגדול והכאב ללא כל עזרה ותמיכה, ובתהליך המצמרר הזה כך היא מספרת גילתה את הכוח הטמון בה. בגיל 18 התגייסה מריומה לצבא, שירתה בשל"ת יחיד במארג' עיון שבלבנון, ומאוחר יותר כמורה למלאכת יד בבתי כלא צבאיים. בגיל 19 וחצי פגשה מריומה את בן זוגה בעבר ואבי שלוש בנותיה- שמאז שנת 2001 פרש מהעמותה ומפעילות בית השנטי. השניים פתחו את שער ביתם מדי ערב שישי,לקבלת שבת, והעניקו  ארוחה חמה  לדיירי רחוב.היות ובאותן שנים לא היו מסגרות אשר נתנו מענה לבעיית "נוער רחוב", התמלא ביתם בבני נוער אשר חיפשו לעצמם מקום לישון ולאכול בו. מריומה חשה כי היא מצאה את ייעודה, והחלה לפעול בכל דרך אפשרית לחיזוק קורותיו של בית השנטי. הדרך הייתה קשה, ובית השנטי התקשה לשרוד, לא פעם אספה את שאריות המזון משוק הכרמל והאכילה בהם את ילדי הרחוב. למרות כל תלאות הדרך רוחה לא נשברה והיא עמדה איתנה, זועקת את זעקת ילדי הרחוב כמעט בכל במה אפשרית.

דרכי הטיפול בבית השנטי, גובשו על פי תפיסתה הייחודית, שראשיתה היא שכל אדם הוא קודם כל אדם לכן יצרה בית שחרט על דגלו לעזור לכל ילד באשר הוא, ללא הבדל דת, גזע, מין ולאום. בנוסף דלת בית השנטי תהיה פתוחה 24 שעות ביממה וקליטת בני נוער תתאפשר בכל זמן נתון ללא צורך בהפניה רשמית או בתקופת המתנה כלשהי.

אחד העקרונות שהובילו את מריומה הוא שבית השנטי בניגוד למוסדות אחרים, לא ינהל תיקי מעקב (תיק אישי), אשר מחבלים בשיקומם של בני הנוער ומסכלים את סיכוייהם העתידיים להשתקם.

אלפי ילדים שחוו פגיעות פיזיות, נפשיות ומיניות, שנחשפו לחיי רחוב הכוללים שימוש בסמים, זנות ופשע הגיעו לבית המיוחד של מריומה. הילדים הללו, שלא בוטחים כמעט באף אדם מבוגר, סומכים עליה בעיניים עצומות, שכן היא עברה חוויות דומות לשלהם:  היא מדברת אליהם בגובה העיניים, בחמלה ולא ברחמים, מתוך היכרות אמיתית והזדהות עם חייהם ומלמדת אותם לעבור טרנספורמציה - ממצב של קורבנות למצב של התמודדות, סליחה והכרת תודה על החיים עצמם.

בשנת 1992 הקימה מריומה את העמותה "בית השנטי", אשר מתפקדת עד היום כעמותה רשומה בחוק.

בשנת 1998 לאחר שסיימה מריומה את לימודי הפסיכודרמה, הקימה בבית השנטי פרויקט ייחודי שנקרא "פרויקט שנטרפיה" ומאגד בתוכו מגוון חוגים, טיפולים אלטרנטיביים ופעילויות.  הפרויקט פתוח ללא כל תשלום, גם לבני נוער תושבי העיר ת"א אשר אינם מתגוררים בבית השנטי.  לפרויקט השנטרפייה תרומה גדולה בשיקום הילדים, בבניית אישיותם, והוא מסייע להם להשיל את קליפות הסבל, להתגבר על חוויות העבר הקשות, ולהביט קדימה.

במשך 16 שנה נשען בית השנטי רק על תרומות ומריומה פעלה בהתנדבות וללא שכר.

בשנת 2000 קיבל המקום הכרה ומאז זוכה לתמיכה ממשרד הרווחה המהווה 15% מהסכום הדרוש להפעלתו, אך יחד עם זאת עדיין נשען המקום בעיקר על תרומות ומאויים באופן תמידי.

משנת 2000, מפעילה מריומה בבית השנטי צוות עובדים אשר נבחרו בקפידה, ומחויבים להקפיד לשמור על הערכים, העקרונות וצביון בית השנטי.

בשנת תש"ס (שנת 2000), זכתה מריומה על פועלה באות נשיא המדינה למתנדב, ואף התכבדה בהדלקת המשואה בטקס ממלכתי בערב יום העצמאות באותה שנה.

בשנת 2007 העיר ת"א- יפו חלקה לה כבוד והעניקה לה את אות "יקירת העיר", על עשייתה ופועלה למען ילדי הרחוב.

בחודש דצמבר 2007 נישאה מריומה למיכאל בן יוסף, אשר כבר מספר שנים מנהל עימה את בית השנטי.

בשנת 2002 יזמה מריומה את הקמת פרויקט "שנטי במדבר"- כפר טיפולי אשר נועד להעניק מענה לבעיית הנוער בדרום ולסייע בהרחבת כלי הטיפול של בית השנטי . ובימים אלה היא ומיכאל בעיצומי העשייה לקראת פתיחתו בשנת 2009.

הדיבר "ואהבת לרעך כמוך" הוא כנר לרגליה של מריומה, שמעניקה לבני הנוער את האהבה שחלמה לקבל בצעירותה. היא גם מאמינה שבני הנוער עוזרים לה לא פחות מאשר היא עוזרת להם. ליד

למרות כל מה שמריומה עברה בחייה, היא מקרינה אופטימיות מדהימה ומוצאת בכל דבר את החיובי.  זוהי דרכה, ואת העיקרון הזה היא גם מנחילה גם לילדי בית השנטי.

כפי הנראה מריומה לא יצרה רק בית עזרה לנוער, היא יצרה שיטה ודרך, אשר מוכרת ומוערכת היום במדינת ישראל ובחלק מהעולם. היא מוזמנת להרצאות בארץ ובחו"ל, אודות בית השנטי, פועלו ודרכי הטיפול הייחודיות והמקוריות בו. אך יחד עם זאת מריומה שומרת על צניעות וענווה ומקפידה לומר "שזה לא היא, זה אלוהים! היא רק השליחה"...